אהבה פנים רבות לה

חשבתם פעם על המילה אהבה לעומק? אהבה, היא זו שמחברת את כולנו להכל, הרבה מעבר להכרויות ושידוכים בעולם המודרני. כוחה של האהבה הוא עצום, למעשה, אפשר לומר שהאהבה היא הכל ואנו בעצמנו עשויים מאהבה (אנרגיה), ממש כך. אם תפנו לעצמכם כחצי שעה לבדיקה התחלתית של מהיא האנרגיה שטמונה בגפנו תגלו שהאנרגיה הזו היא למעשה הנפש שכולם מדברים עליה, אם תמשיכו בחקירה ובדיקות נוספות בנושא תגלו עולם שלם של סודות הקשורים בעולם שמעבר ותוכלו לנתב לעצמכם כל מה שתרצו בחיים. ממש כך ובלי להגזים, רק שיש לי הרגשה שחצי שעה … עדיף לראות איזו סדרה בנטפליקס לא כך?

אז בכל זאת, בואו נתחיל ונאמר כמה מילים על אהבה בעולם הגשמי שלנו
אהבה, במהותה, היא רגש מורכב ורב-פנים החודר לכל היבט של חיי האדם. היא פועלת במישורים רבים, מקשרים אינטימיים בין משפחה וחברים ועד לרגשות רחבים יותר של חמלה ואמפתיה שאנו מעניקים לבני האדם האחרים. ביטוייה מגוונים כמו האנשים שחווים אותה, ומוסיפים לה ערעור אוניברסלי שחוצה גבולות תרבותיים וחברתיים.

השפה האוניברסלית של האהבה

אהבה מכונה לעתים קרובות כשפה האוניברסלית, סנטימנט שמהדהד בלבבות ברחבי העולם, ללא קשר ללאום, מוצא או דת. זוהי כוח שמושך אותנו יחד, מטפח קשרים ומעודד הבנה. לאהבה יש את היכולת הייחודית לגשר על פערים, לרפא פצעים ולאחד אנשים, מה שהופך אותה לא רק לרגש עוצמתי, אלא לכוח טרנספורמטיבי בעולמנו.

הבנת כוחה של האהבה והשפעתה על חיינו

אהבה, המתוארת לעתים קרובות ככוח העצמתי ביותר שקיים, מחזיקה בהשפעה שאין להכחישה על חיינו האישיים ועל החברה הרחבה יותר.
האהבה מעצבת את חיינו האישיים בעוצמה. זהו הרגש שמטפח צמיחה, מטפח עמידות ומעורר בנו השראה לשאוף לגדולה. אל מול הקשיים, האהבה נותנת את הכוח להתמיד ואת האומץ להתגבר. היא יכולה לרפא פצעים, לתקן לבבות ולחולל טרנספורמציה אישית בדרכים שאין שני להן.

אהבה וחיי חברה

מעבר לתחום האישי, ניתן לומר שהאהבה היא אבן היסוד של כל חברה משגשגת. היא מקדמת הבנה, אמפתיה וחמלה בין אנשים יחידים ומטפחת תחושת קהילתיות וכבוד הדדי. האהבה מקרבת בין אנשים, ממיסה הבדלים ומטפחת תחושת אנושיות משותפת, מה שהופך אותה לכוח מרכזי בהרמוניה ובלכידות החברתית.

הכוח המהפכני של האהבה

לאהבה, בצורתה העוצמתית ביותר, יש את היכולת להוביל לשינויים עמוקים אצל יחידים. היא מביאה עמה גל של אמפתיה, חמלה והבנה שיכולים לשנות את נקודת המבט של האדם כלפי אחרים וכלפי עצמו. האהבה מעוררת בנו השראה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, ומעודדת צמיחה והתפתחות אישית.

האהבה כזרז לשינוי חברתי

מעבר ליחיד, האהבה ממלאת תפקיד מכריע כזרז לשינוי חברתי. היא מקדמת סובלנות, קבלה ואחדות, ופותחת מחסומים של דעות קדומות ופילוג. היא מעוררת בנו השראה להרחיב את החמלה שלנו מעבר למעגלים הקרובים שלנו, מעודדת מעשי חסד, צדקה וצדק חברתי. דרך האהבה, נוכל ליצור יחד סביבה של כבוד הדדי והבנה, ולקדם חברה שהיא מכילה יותר, שוויונית והרמונית יותר.

תפקיד האהבה בקידום אחדות

אהבה, בצורתה הטהורה ביותר היא למעשה אנרגיה הטמונה בגופנו (הנשמה), היא משמשת כמאחדת אולטימטיבית, יוצרת קשר שעולה על כל ההבדלים ומטפחת תחושת שייכות. היא ממיסה מחסומים ומעודדת הבנה ואמפתיה בין אנשים. היא מעודדת אותנו לראות מעבר להבדלים השטחיים, להעריך את האנושיות המשותפת שעומדת בבסיס.
כמובן, את כל הדברים הללו יכול לראות אדם רק כשהוא מפוקס על עצמו תקופה ואנו נופל להסחת דעת מחיי היום יום. בהחלט דבר לא פשוט לביצוע.

האהבה כתופעה גלובלית

מתל אביב ועד טוקיו או טורונטו, מבואנוס איירס ועד ברלין – האהבה היא חוט השני העובר לאורך רקמת הקיום האנושי. היא עדות לחוויה האנושית המשותפת, ומדגישה את הקשר ההדדי בינינו בני האדם (מכוון שכולנו אנרגיה) ואת היכולת הקולקטיבית שלנו לאמפתיה ולחיבה.

מבט קדימה: טיפוח אהבה לעתיד טוב יותר ונחיצותה של האהבה בעולם

בעולם שמתאפיין בגלובליזציה גוברת, האהבה חוצה את מחסומי הלאום, הגזע והדת. היא מקדמת הבנה, קבלה ואחדות, ומטפחת תחושה של הרמוניה עולמית. כוחה של האהבה הוא כזה, שהוא יכול לגשר על פערים, לרפא מחלוקות ולהביא שלום. היא כלי רב עוצמה לקידום הרמוניה עולמית ועדות לכוחה המתמשך של ההתקשרות האנושית.

כאשר אנו מביטים אל העתיד, ברור שטיפוח אהבה אינו רק רצוי, אלא חובה לעולם הרמוני. בתקופה זו, אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת 'חרבות ברזל' ונראה שהתשובה ברורה כשמש, אם מעט אהבה בעולם המערבי, כנראה שמדינת ישראל הייתה פחות סובלת ממלחמות ונהנית יותר ממחוות אהבה.

לאהבה יש את הכוח למוסס מחסומים, לגשר על פערים ולטפח אחדות, מה שהופך אותה לכלי חיוני במרדף הקולקטיבי שלנו אחר עולם מבין, סובלני ושליו יותר.

נחיצותה של האהבה, אם כן, אינה מוטלת בספק!

בחברה בת זמננו, מערכות יחסים הן לעתים מרובות פנים, הקדמה, הטכנולוגיה ובעיקר המדיה מביאים לבלבול רב בקרב רבים ולכך שאנשים עשויים למצוא את עצמם בצומת דרכים בכל הנוגע לרגשותיהם כלפי בני זוגם.

סיפור זה חושף בקצרה את התגוללות מאבקה של אישה שהסכימה לשלוח לנו את סיפורה האישי בתמצות רב ומתאר את רגשותיה המשתנים בעודה נשואה לגבר ומתאהבת באישה זרה.
השלכות אלו והשינוי ברגשותיה של אותה אישה הובילו לגירושין ובסופו של דבר לגילוי העדפתה לנשים.

גילוי האהבה לאחר

לגברת שלנו קוראים מרים (שם בדוי וכנ"ל גם לגבי בעלה), מרים הייתה נשואה באושר לבעלה, דוד. הם בנו חיים משותפים יחד, חלקו ערכים משותפים ונהנו זה מחברתו של זה. בתוך כל ההרמוניה הזוגית הזו, עם הזמן, מרים החלה לפתח קשר חברי עם יעלה חברתה לעבודה, קשר שעד מהרה הפך לקשר רגשי וחזק. ככל שהחברות ביניהן העמיקה, מרים מצאה את עצמה חשה יותר ויותר מאשר רק חיבה אפלטונית ליעל, חיבה שהותירה אותה מבולבלת וגם ומעט מפוחדת.

כאדם אינטרוספקטיבי עמוק, מרים לקחה לעצמה את הזמן לנתח את רגשותיה ולהבין את ההבדלים בין אהבתה לדוד בעלה לבין אהבתה החדשה ליעל. היא הבינה שמערכת היחסים שלה עם יעל מציעה משהו אחר לחלוטין – רמה עמוקה יותר של אינטימיות רגשית והבנה שלא חוותה קודם לכן. הבנה זו הובילה אותה להטיל ספק במיניות ובזהות שלה בתוך נישואיה עם דוד.

התמודדות עם האמת וחיפוש קבלה

מרים הבינה שהסתרת רגשותיה רק תוביל לטינה ולאומללות בנישואיה ובחיים בכלל. באומץ רב היא החליטה להיות כנה עם דוד ולשתף אותו בנוגע למצבה, בתקווה שהוא יבין אותה ויתמוך בה.

למרבה הצער, דוד התקשה לקבל את הודאתה של מרים וחש נבגד על ידי בגידתה הרגשית.

נישואיהם, שהיו פעם חזקים, החלו להתפורר תחת כובד הגילוי הזה וחוסר העונים של שניהם, ולמרות המאמצים להציל את מערכת היחסים שלהם, הם החליטו בסופו של דבר להתגרש.

עבור מרים זו הייתה החלטה קשה, אך כזו שאפשרה לה לחקור את האני האמיתי שלה ולצאת לסוג של חיים חדשים ללא האילוצים של מערכת יחסים הטרוסקסואלית מסורתית.

לחקור מערכות יחסים חדשות ולמצוא אהבה

לאחר גירושיה יצאה מרים למסע של גילוי עצמי, היא כמובן לא ידעה מה יוליד יום ומה יבוא על גורלה, אבל היא בחרה לשים בראש סדר העדיפויות צמיחה וחקירה אישית.
היא החלה לצאת עם נשים, בחיפוש אחר חוויות וקשרים חדשים שיעזרו לה להבין טוב יותר את זהותה.

בתהליך גילוי הזהות העצמי הגיעה מרים לנחלה בכך שמצאה נחמה ואושר ביחסיה עם נשים. הן הציעו לה רמה אחרת של עומק רגשי והבנה שלא היו לה עם דוד או עם כל גבר אחר בעבר, ובכך למעשה נתנו את החותם הרשמי להחלטתה לסיים את נישואיה ולרדוף אחר האני האותנטי שלה. דרך חוויות אלה היא גילתה את העדפתה לפרטנריות ממין נקבה, שאפשרו לה לבנות מערכות יחסים משמעותיות ומספקות.

מסקנה

סיפורה של מרים משמש תזכורת למורכבויות הטמונות באהבה ובמערכות יחסים בפרט.
ניסיונה מדגיש את החשיבות העצומה של אימוץ הרגשות האמיתיים ונקיטת הצעדים הדרושים בכדי להביא את רצונותינו לכדי ביטוי וליצירת חיים אותנטיים ומלאי סיפוק, גם אם זה אומר לקבל החלטות קשות לאורך הדרך.

בסופו של דבר, המסע שלה הוביל אותה למצוא קשרים עמוקים יותר ואושר במערכות היחסים שלה עם נשים, והוכיח שאהבה יכולה ללבוש צורות רבות, וחשוב להישאר פתוחה לאפשרויות השונות שלה.

"במקום שאין הנפש שלימה, במקום שיש ניגודים, סתירות, חששות, פקפוקים, אין מסירות נפש שלימה." ~ אהרון דוד גורדון

מאת: רן אל
רציתי לשתף אתכם במקרה שקרה לי במקום העבודה, המטרה שלי בסיפור היא לעורר את תשומת לבכם בכל מה שקשור לניהול מערכת יחסים זוגית בזמן ששני בני הזוג עובדים באותו מקום עבודה. האם זה קרה לכם פעם? במידה וכן אז אשמח אם תשתפו אותי כי לי זה קרה ולצערי ההשלכות לכך היו הרסניות.

הסיפור שלי מתחיל כך, לפני כשנתיים סיימתי קורס ניהול חשבונות סוג 3, הלימודים ממש לא היו קלים ולמרות זאת סיימתי בהצלחה. תוך תקופה קצרה יחסית מצאתי עבודה במשרד הנהלת חשבונות מכובד, האמת שהמיקום הפיזי היה מעולה מבחינתי, המשרד היה ממוקם ברחוב יהודה הנשיא בתל אביב ובאותה תקופה גרתי במרחק של 5 דקות הליכה משם.
דבר הוביל לדבר ובאחד מימי השישי השגרתיים התקשר אלי חבר והציע לי להגיש מועמדות למשרת הנהלת חשבונות עם שכר מפתה במיוחד, מכוון שהחבר עבד גם הוא באותה משרה ידעתי שלא יהיה קשה להתקבל לשם, כי תודו שלפרוטקציות יש המון כוח בימים אלו.

בצער רב התפטרתי ממקום העבודה הקודם ותוך שבוע וחצי מצאתי עצמי עובד במשרד להנהלת חשבונות עם מנטליות שונה לגמרי, פחות נעימה מהקודמת, אבל עם שכר שלא היה מבייש אף רואה חשבון זוטר.

השתלשלות העניינים שעברו עלי בששת החודשים שלאחר מכן היו בחלקם נעימים מאד ובחלקם חוויתי קשיים נוראיים ברגע שקיבלתי החלטה להיכנס למערכת יחסים עם אחת העובדות. אני משאיר בידכם את קבלת ההחלטה האם כדאי לחפש אהבה במקום העבודה כי מצד אחד אני יודע שרבים חפצים למצוא בת זוג שתהיה תמיד קרובה אליהם, ומצד שני לא כולם יודעים את ההשלכות ליצירת קשרים רומנטיים במסגרות שכאלו.

המהפך החל ברגע שהכרתי אותה – קראו לה בר'יג'ית, היא הייתה חשבת השכר של החברה, אני עבדתי תחתיה, ומהיום שראיתי אותה חשתי שהמבטים בינינו משדרים הדדיות של משהו אחר. אלו לא היו סתם מבטים של עובד מעביד, אלא משיכה כלשהי שגורמת לך להרגיש לרצות להכיר אותה עוד ועוד.
כעבור שבועות בודדים הכל היה "סגור" מבחינתנו והפכנו להיות זוג לכל דבר ועניין, התנאי של בר'יג'ית לקיום מערכת היחסים הזו היה חד וברור כאחד – שאף אחד במשרד לא ידע שאנחנו זוג. אני כמובן הסכמתי עם הצעד הזה וחשבתי כמותה שעדיף לשמור על דיסקרטיות מלאה ולהימנע ממבטים ושאלות מיותרות של אנשים.

כמו בכל התחלה של קשר זוגי הכל היה נראה וורוד, תחושה של פריחה וריקנות פנימית שהלכה והתמלאה, אני ממש לא זוכר מתי בפעם האחרונה קמתי בכיף כל בוקר לעבודה.

תחילתה של זוגיות נפלאה

למרות ששמרנו על דיסקרטיות מוחלטת, כנראה שהמבטים של זוג אוהב נראים מיד בעני אנשים שסובבים סביבנו כל היום, בייחוד במשרדי הנהלת חשבונות בהם החדרים צמודים זה לזה וכולם רואים כל צעד קטן שנעשה. כן, זה לא לקח הרבה זמן עד שחדרי המשרד התמלאו בהתלחשויות.

מדוע זה חייב לעניין את כל הסובבים

הרגשה כזו נוראית לא חשתי כבר הרבה זמן – פקידות, פקידים, ולמעשה כל העובדים במשרד הזה שהיה מורכב מ- 24 איש בלבד החלו לנעוץ מבטים ולהעלות חיוכים מתחת לשפמם. התחושה הייתה כאילו עוקבים אחרינו, כאילו שלעובדים כבר אין עבודת ניירת לעשות וכל מה שמעניין אותם זה מה שקורה סביב מערכת היחסים ביני ובין בר'יג'ית.

הפרידה הקצרה

הימים חלפו, ההתלחשויות התגברו, ולה זה נמאס, היא הסבירה שאין דרך אחרת וצריך לסיים את מערכת היחסים הזו מה שיותר מהר. לא נותרה בי ברירה ומכוון שלא רציתי לפגוע בשמה הטוב ובטח שלא במעמדה בחברה החלטתי לעשות צעד חריג ולהגיש את התפטרותי, משרות פנויות בתחום ניהול חשבונות יש המון כך שלמצוא מקום אחר לא תהיה משמיה קשה עבורי.
מה שהפריע לי זה הנתק, גם לאחר שהתפטרתי בר'יג'ית ואני לא דיברנו מספר שבועות, זה פשוט הסתיים מהר בדיוק באותה מהירות שזה התחיל.

שובה של האהבה

הצורך להחזיר אותה אלי היה עז, לא רציתי לוותר, ומשהו דחף אותי שוב ליצור איתה קשר ולנסות להחזיר את האהבה שאבדה רק בגלל קובץ אנשים משועממים שאוהבים לרכל על דברים שאינם קשורים אליהם כלל. אני לא אספר את התהליך כולו על איך שהחזרתי אותה אלי, אבל ברגע שהיא הסכימה להיפגש איתי הכל הסתיים בטוב. סיכמנו שלעולם לא נעבוד שוב באותו מקום ונעשה הפרדה מלאה בין חיי הזוגיות שלנו למקום העבודה.

אני מניח שאת הלקח האישי שלי מכל העניין כבר למדתי, השאלה היא מה לגביכם? והאם הצלחתם אי פעם לקיים חיי זוגיות כשרים בזמן ששני בני הזוג עובדים באותה משרה עם אותם עובדים?

מאת: ליאורה. ח
יצאתי עם המון בחורים עד שמצאתי אותו, אני יודעת שהוא לא מושלם, אבל זה הבחור הכי טוב לב שפגשתי מעודי. יש לו המון יתרונות וחלקם ממש בולטים – הוא מנומס לסביבה שלו, טוב הלב שלו זו תכונה די ברורה, הוא חכם וכריזמטי, ולמרות זאת לעיתים עולות בי מחשבות האם הוא באמת אוהב אותי או שבכלל אני טועה טעות מרה והזוגיות שלנו אינה כזו חזקה כפי שנראה לי.

בזמן האחרון התחילה אצלי הרגשה כאילו משהו לא בסדר, כאילו נראה שחסר משהו בקשר שלנו, לא שאנחנו רבים בצורה קיצונית או שיש בינינו חילוקי דעות שיכולים להרוס, אלא משהו שקט יותר, שלא רואים אם לא מחפשים.
התחלתי להרגיש את זה כשסבתי זיכרה לברכה נפטרה, לא הייתי קשורה אליה אבל בכל זאת היא היתה  חלק מהמשפחה והחוויה לא היתה קלה לכל הקרובים שלי ולי. יומיים אחרי הלוויה, הוא בא אלי וישבנו ביחד אצלי, אחרי שעה בערך הוא הציע שאולי נצא לאיזה פאב חדש שנפתח בעיר ושהוא שמע עליו רק דברים טובים. הייתי בשוק – אני עדין יושבת שבעה ואתה רוצה שנצא לאיזה פאב לפגוש אנשים? נראה לך? הייתי כל כך פגועה שעל המקום ביקשתי ממנו ללכת ושאני רוצה להיות קצת לבד, אני בטוחה שהוא לא רצה לפגוע בי בשום דרך, אבל הוא פשוט לא חשב מה עבר לי בראש באותו הרגע. שבוע אחרי המקרה כבר היינו בסדר והשארנו את המקרה הלא נעים מאחורינו.

זו הייתה רק דוגמא אחת מיני רבות, אבל לצערי היו עוד כמה פחות קיצוניות, אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם העניין, זה כאילו חסר לו משהו שיש לאחרים, סוג של אינטלגנציה ריגשית שגורמת לי לחשוב עד כמה הוא אוהב אותי ואם בכלל הוא יודע מהי אהבה.

לא הייתי מאמינה שמדובר בסוג של אוטיזם

חברה טובה שלי היא פסיכולוגית שמתעסקת עם בעיות הסתגלות של אנשים לסביבה, בלי קשר למקצוע שלה דיברתי איתה על הנושא והיא אמרה לי שזה מאוד מוכר. מסתבר שיש סוג של אוטיזם "חלש" שמתבטא בעובדה שהאנשים הלוקים בו פשוט לא יכולים לתרגם את הרגשות של אחרים לאהבה גלויה לעין. זה לא אומר שהוא כמו זה בסרט עם דאסטין איש הגשם, אבל זה אומר שאני הייתי צריכה לקבל החלטה בקשר להמשך הקשר שלנו הכל היה תלוי בכמה אני מאמינה בביחד שלנו. אנחנו לא ביחד אפילו חצי שנה – זה לא שמדובר בזוג שחי שנים ביחד. בכל אופן החלטתי שלא ייתכן שאני אעזוב אותו בגלל דבר שהוא לא שולט בו ועשיתי מחקר קטן בנושא. מסתבר שעם קצת עבודה, קצת אמונה והרבה רצון, אפשר לעשות כמה שיעורים לאנשים במצבו כדי שיוכלו לתרגם את מה שהם רואים אצל אחרים למעשים. במילים אחרות – שהוא יראה מצב כלשהוא ויפעל לפי מה שהוא למד גם אם הוא לא ממש הבין למה ואז לצופה מהצד זה יראה כאילו הוא הגיב רגשית למצב נתון.

חבל שהבחור לא חשב כמוני

אם הוא היה חושב כמוני הוא לא היה כל כך כועס – מסתבר שלא כל כך מצאה חן בעיניו העובדה שאני מדברת עם אחרים עליו, הוא קרא לזה "מדברת מאחורי הגב" הוא חשב שממש ריכלתי עליו. כל הכוונה שלי היתה טובה ולא פולשנית בשום צורה – אפילו התחלתי את השיחה שלי עם החברה שלי ב"אני מכירה מישהו ש…" ולא אמרתי לה שהוא למעשה החבר שלי. היתה לנו מריבה רצינית על זה והוא יצא מהבית והלך לישון אצל ההורים שלו, אמר שהוא צריך לחשוב קצת על דברים. לא הצלחתי אפילו לומר לו מה שאמרה חברה שלי, אפילו לזה לא הצלחתי להגיע. חבל שהשיחה הגיעה מהר מאוד למצב של מריבה ואז התחילו הטחות של האשמות ביניינו ולדעתי גם אני וגם הוא אמרנו דברים שאולי היה מוטב אם לא היינו אומרים.

מה שלמדתי מהטעות העצובה שלי

למחרת הוא חזר הביתה והיה אדם אחר לגמרי, הוא לא כעס ולא רב איתי, הוא פשוט אמר שמה שעשיתי העציב אותו ושהוא לא יכול להיות עם אחת כמוני. הוא לא טרח אפילו לבדוק אם בכלל הזכרתי את השם שלו, אולי כל המריבה האיומה הזאת היתה בכלל טעות? גם אני עשיתי קצת חושבים בזמן הזה שהיינו בנפרד, מה שלמדתי היה שאחרי כל מה שהוא אמר, יותר חשוב "איך" שהוא אמר את הדברים, אני לא יכולה להמשיך להיות איתו. ללא כל צל של ספק טעיתי כשהלכתי לדבר על חיי האהבה  שלנו בלי לדבר איתו לפני, אבל מה שהפריע לי במיוחד לה היה ה"מה" אלא ה"איך". כבכל דבר בחיים זה לא מה שאומרים אלא איך שאומרים את זה, תוסיפו לזה את העובדה שהוא לא טרח בכלל להקשיב ומייד נכנס למצב התקפי ותוכלו להבין מה הביא אותי לסיים את הקשר שלנו. יכול להיות שמערכת היחסים הזאת לא נועדה להתקיים – אבל אם יש דבר אחד בטוח, זה שלמדתי המון על זוגיות ועל עצמי מהמצב.

מאת: טלי הזועמת
גלעד ומאיה בהחלט לא הכירו באתרי הכרויות אלה בתוכנית ה"ריאליטי" שלוש ששודרה בערוץ 2, ממש אתמול בבוקר (29/1/11) שם גלעד קיץ לחייו עקב הפרידה מחברתו מאיה, כנראה שדבר הוביל לדבר והתוצאה – שברון לב וירידה תלולה אל תוך דיכאון עמוק.

שלא תבינו אותי לא נכון, כל מה שאני אומרת בפוסט הזה בבלוג נכתב כדעה אישית שלי בלבד!

למרות שאין עדיין אלו שהם ממצאים חותכים שמעידים על סיבת ההתאבדות, דעתי אומרת שהרוח נושבת לכיוון התאבדות בשל אהבה נכזבת. אינני מוצאת שום סיבה אחרת, ולמרות שיש שמועות על כך שהמצב הכלכלי בענף היה קשה תוכנית הריאליטי (עלק ריאלטי) מציגה את הדברים אחרת לגמרי כאשר גלעד עצמו אומר כמה וכמה פעמים במהלך התוכנית שלא חסר לו דבר מלבד אישה/רעיה טובה לחיים.

מעבר לכך, אחיו של גלעד – יפתח  פרידלנסקי אמר בחדשות ערוץ 2 שהמצב לא היה קשה עד כדי כך שאמור היה להביא לטרגדיית התאבדות כל כך נוראית של גבר צעיר בשנות ה 30 לחייו.

אז מתוך אבחנה אישית שלי מה בעצם היה לנו כאן?

1. יזמות צעירה - בחורה אחת העונה לשם מאיה רובין שאם זכרוני אינו מטעה אותי היא לא אחרת מאשר הוגת רעיון הסדרה שלוש שהחליטה לחפש אהבה באמצעות סדרת "ריאליטי" מצוצה מין האצבע ושקופה מראש.
2. סלקציה קפדנית – זוג נשים נוספות שנבחרו "בקפידה" כנראה על ידי מאיה ונמצאו כרווקות אטרקטיביות שמתאימות לסדרה שנחשבה כריאליטי למרות שהוקלטה מראש.
3. גברים שמתים להיות סלבס – קבוצת גברים שנלחמים על מקומם להיכנס לסדרה רק בשביל להיות סלבס, הרי אתם הגברים תודו בזה, אם זה לא היה בשביל שיראו אתכם בטלוויזיה כנראה שלא הייתם מפרפרים כך אחרי 3 בנות שאתם כלל לא מכירים בעיקר כאשר מלבד הכוכבת בריבוע שלנו שתי הכוכבות הנוספות הן לא בדיוק שיא היופי בהתגלמות.
4. זוגיות מוצלחת - סדרה שניסו לסיים אותה בנימה אופטימית כאשר בסופו של דבר שלישיית שלוש עדיין רווקה וכבר בפרקים אחרונים ראו שלא באמת יש שם משהו אבל כנראה שהיו חייבים להשאיר טעם טוב לצופי הסדרה ההזויה הזו.
5. בעזרת השם הכל כתוב למעלה – לא יודעת לומר בוודאות אבל אולי תבחנו לרגע את השתלשלות האירועים ותשאלו את עצמכם האם באמת הכל כתוב למעלה? האם כך הייתה אמורה להסתיים תוכנית אהבה למציאת זוגיות ובניית בית חם מלכתחילה? איש באמונתו יחיה ועל זה כל אחד יכול להשיב רק לעצמו.

די לתוכניות אהבה ריאליסטיות מאוסות

נמאס לי כבר לראות ניסיונות הצלחה כושלות לתוכניות ריאליטי מוקלטות סוג "ז", מאז שהוכתר האח הגדול כתוכנית ריאליטי מצליחה לא מפסיקים למכור לנו מדיה מפוקפקת, והגרוע מכל הוא שאנשים שוב ושוב נופלים בפח ומתמכרים לביזיון העלוב הזה. מצד שני אין מה לעשות, אנחנו מזפזפים בין ערוצי הכבלים, רואים שנפלנו על עוד סרט ששודר כבר 20 פעם, ובלית ברירה חוזרים שוב לערוץ 2 כי בערוץ 10 משדרים לנו את מצב האומה שרק הסבתא החירשת שלי רואה ולא מפסיקה לצחוק כי היא בטוחה  שלליאור שלין יש עציץ על הראש. ניסיתי להסביר לה שזו התסרוקת שלו אבל היא מתעקשת ששמו לו עציץ, אבל מה זה בכלל משנה העיקר שיש קשישה אחת בת 90 וערוץ 10 בן 20 שנמצאים באותו קו הומוריסטי משובח להפליא.

ריאליטי ואהבה לא הולכים יחד

אנשים תתעוררו, כמה כבר אפשר להאכיל אותנו במדיה טלוויזיונית שסובבת סביב אהבה? נראה לי שאם היו עושים תוכנית "ריאליטי" מוקלטת שבה מסברים לאנשים איך להשתמש באתרי הכרויות אז מציאת זוגיות הייתה קלה הרבה יותר, ואני לא מדברת על השימוש הטכני אלה לקלות הדעת שבגללה אנשים כושלים בחיפוש זוגיות ונמצאים באתרים הללו שנים. אם יש פה מישהו שזוכר תוכנית אהבה אחת ב 10 שנים האחרונות שבה זוג באמת מצאו אהבה מוזמן להצביע, כי אני ממש לא זוכרת.

הריאליטי האמיתי זה אנחנו

אנחנו צופים באח הגדול ובו זמנית מעדכנים סטטוסים בפייבוק על המתרחש כאילו שהחברים שלנו לא נמצאים גם הם מול הטלוויזיה, נוסעים כל בוקר לעבודה באוטו ולמי שאין לו יכול להוסיף "בוס" (אוטובוס) מסמסים, ושוב מעדכנים סטטוסים על האח כאילו שאנחנו לא הולכים לפגוש את החברים בעוד 15 דקות.
בדרך הביתה מהעבודה אנחנו מתדלקים את האוטו ואפילו לא שמים לב שהעלו לנו את מחיר הדלק בעוד 23 אגורות, כן השבוע מחיר לליטר יעמוד על 7.46 ₪ אבל אותנו מעניין יותר הריאליטי, לרוץ הביתה ולעדכן סטטוסים כי הפגנות תמיד אפשר לעשות וגם ככה הממשל שלנו שללא ספק נחשב ריאליטי במיטבו שם עלינו קצוץ לאחר שבקלות רבה הצליח לנפנף מכתפיו הרחבות את מחאת הסטודנטים בהשתתפותה של חצי מדינה. עכשיו כשאנשי הממשל הצליחו לקפל לנו את הזנב בין הרגליים הם יודעים טוב מאד שמחאות כבר לא יעזרו לנו, ולמען האמת גם אנחנו יודעים זאת לא פחות טוב מהם.
אז ככה זה ימשיך, אנחנו נמשיך להיות שפוטים של תוכניות ריאליטי "משובחות", ונשתוק כשמעלים לנו מחירים, כי במלחמה הזו כבר הפסדנו בגדול, וכמו שאומרים "השמים הם הגבול", ולמדינה שלנו אין שום גבול!

אל תשאלו אותי איך הגעתי ממקרה אהבה והתאבדות לנושאים אחרים, כנראה שאם זה בא לי על הכתוב אז דבר מוביל לדבר והכל לבסוף מתחבר ביחד כמקשה אחת שממנה לבסוף כולנו "נהנים", אולי זה כי אנחנו מכורי ריאליטי שנהנים לקבל סטירות, ומה שבאמת חשוב לנו זה רק אנחנו והאייפון 4 שלנו.

ולסיום,
ברצוני להביע את תנחומי העמוקים למשפחת פרידלנסקי על אובדן הבן גלעד.
שלא תדעו עוד צער.

מאת: מיכאלה.ב
לפני יומיים הלכתי לבקר את חברה שלי בגן סאקר בירושלים, היא אחת מהאנשים המסכנים שנאלצים לגור שם באוהל בגלל בעיות כלכליות. האמת כשהלכתי לבקר אותה, המחשבות שלי לא היו בכיוון של הכרויות או אפילו של סתם לפלרטט עם מישהו. הבאתי להם שמיכות וגם ג'ריקאן למטרות  תידלוק, היא אירגנה מסבתא שלה תנור חימום עתיק שעובד על נפט, ברור לי שזה לא הפיתרון המושלם לחימום אבל כשהוא עובד האוהל יותר נסבל מבחינת קור.

היה קר בטירוף, ישבנו בחוץ כי בעלה אירגן את הקטנה שלהם לשינה ואנחנו תפסנו לנו פינה שקטה לפטפט בה קצת. הייתי בטוחה שעוד שניה נושרות לי האוזניים, את האף כבר מזמן לא הרגשתי. למרות שדיברנו והיא נראיתה קלילה יחסית למצבה, לא הבנתי איך היא יכולה לחיות בחוץ בקור הירושלמי שאינו מרפה. השכנה שגרה שני אוהלים לידה – שני הילדים שלה חולים והקטן בטח עם דלקת ריאות לפי איך שהשיעולים שלו נשמעו.

עשינו השלמות רכילות כי באמת מלא זמן לא נפגשנו סתם לדבר כשפתאום עבר לידינו בחור צעיר שהחזיק תמונה ענקית שחסמה את כל שדה הראייה שלו ושאל איפה האוהל של משפחת אופק. לי כמובן לא היה מושג אבל חברה שלי כיוונה אותו, מסתבר שזה האוהל שבו יש את שני הילדים הקטנטנים שחולים. כשהוא הלך אמרתי לה שהוא כזה חתיך וחמוד ואולי היא מכירה אותו מהסביבה. היא אמרה לי שהוא מסתובב במאהל כבר כמה ימים ותמיד הוא סוחב איתו דברים הזויים, פעם שעברה שהיא ראתה אותו הוא סחב ארגז של קישוטים לסוכה.

לא יכולתי להתאפק ובדרך חזרה הייתי חייבת לשאול אותו למה הוא מביא תמונה לאוהל, ועוד כזאת ענקית. הוא צחק ואמר לי שלפני שבועיים בערך הוא החליט שבכל יום כשהוא יסיים לעבוד הוא יביא משהו לא שימושי אך נעים לדיירי המאהל בגן סאקר. היום היה התור של יצירה שאיכותה מוטלת בספק –  אחת שהוא קנה לפני כמה שנים וסתם שוכבת אצלו מתחת למיטה. מפה לשם התחלנו לדבר ולא יכולתי שלא לשים לב שממש מעניין אותו מה שאני אומרת, שזה באמת רחוק מלהיות מובן מאילו. מי היה מאמין שבאמצע הקור הירושלמי במרכזו של איזור המשלב מחאה חברתית ומצוקה אישית, אני אמצא אהבה או לפחות אתחיל להתקדם בכיוון הכללי של אחת כזאת.

אחרי שיחה של כמה דקות החלפנו טלפונים והבטחנו זה לזו לדבר מחר ושנלך ביחד לחלק מתנות נעימות לדיירים שגרים ברחוב. אני חייבת לציין שזה היה הדייט הכי הזוי אך עם זאת מהנה שאי פעם הייתי בו. אני פירקתי אהיל ישן שהיה לי בסלון שכבר מזמן נמאס עלי והבאתי אותו איתי, והוא הביא כמה ציורים שאחיין שלו בן הארבע צייר. חלק מהאנשים לא קיבלו אותנו בברכה כי הם היו מרוכזים יותר מדי במצוקה האישית שלהם – אבל חלקם הגדול פשוט שמחו והזמינו אותנו פנימה. השיחות הקטנות האלו ממש ריגשו אותי וגרמו לי לחשוב שאפילו שלא הייתי בקטע של הכרויות כשבאתי לפה ולמרות שהגעתי לכאן מסיבות אחרות לגמרי, מה שאני חושבת שמצאתי יכול להיות חזק במיוחד. סך הכל, לא בכל יום פוגשים איש שסוחב תמונה לא שימושית בעליל שאולי תתאהבי בו…

אין לדעת אם זאת הצטרפות מקרים או גורל

אני מאמינה שבכל יום ידוע כבר מראש איך הוא יסתיים, אנחנו פשוט לא יודעים את זה. יש לנו שליטה מסויימת בארועים אבל הכיוון הכללי קבוע מראש. קוראים לזה גורל, ואני באמת מאמינה שהייתי צריכה לפגוש את הבחור הזה באמצע שום מקום. אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי בדיוק הולכת לאוטו להביא משהו, או בדיוק מסיטה את המבט והייתי מפספסת אותו. אני לא חושבת שיש דבר כזה צירופי מקרים, לדעתי הכל כבר נקבע, יש מי שיקרא לזה מכתוב.

הספונטניות בתחילתה של אהבה

אין הרבה דברים יותר כיפיים מהימים והשבועות הראשונים של כל קשר, כאילו שכל מאורע הוא תוצאה של ספונטניות נהדרת שרק ממריצה את הדם בעורקים. בדרך כלל לא שומעים את זה מזוגות וותיקים שנמצאים ביחד כבר כמה שנים, אבל בתחילתה של כל מערכת יחסים בהנחה ובני הזוג לא יבשים לחלוטין, תמצאו התפרצויות של ספונטניות לעיתים די קרובות שלצער כל המשתתפים עלולה ללכת ולדעוך ככל שאוהבים יותר, דברים כאלו לא תמיד מחזיקים מעמד.

הענקה רק למטרות נתינה מחממת את הלב

לא תמיד יש צורך לתת משהו שהוא באמת שימושי, כמו למשל להביא מיכל נפט לחימום למי שקר לו, או קופסא עם אוכל לרעבים. לפעמים, אם סתם מעניקים משהו כדי לעשות הרגשה טובה, הנתינה יכולה לחמם את הלב הרבה יותר, עצם הידיעה שמישהו חשב עליך והביא לך משהו שאתה לא באמת צריך אבל אולי רוצה, רק זה יכול לשמח אנשים ברגעים עצובים. לא חשובה המהות של המתנה, חשובה המטרה הסופית והיא לגרום לאנשים אחרים, גם כאלו שאתם לא מכירים, להיות יותר שמחים.

מאת: אבי.פ
קיבלתי רשימת מטלות יותר מדי ארוכה לטעמי שעיקרה היה תחזוקת הבית על כל ההיבטים הנובעים מכך. אנחנו במערכת יחסים די ארוכה וכבר ממש מזמן הפסקנו לחשוב על תקופת ההכרויות שלנו מהסיבה הפשוטה: הקשר שלנו כבר די ותיק ומבוסס, עברנו כבר את רוב המכשולים שעובר זוג צעיר ועכשיו אנחנו מביטים לעתיד. אחרי כמעט שנה ביחד, אני מקבל את התחושה שהפכתי להיות עבד של הבית. זה לא שאני עושה את כל הדברים בבית כמו לנקות למשל, אבל פשוט נראה לי שיש לבת הזוג שלי מין ידיעה ברורה שחלק גדול מהדברים שצריך לעשות הם באחריותי.

אני אתן לכם דוגמא, לפני שבועיים בערך התרוקן המקרר כמעט לגמרי, יש לנו מכולת ליד הבית כך שתמיד אפשר לשלם כמה שקלים יותר ולעשות שם השלמות דחופות, ואילו את הקניות המשמעותיות אנחנו עושים בסופר שהוא גם יותר זול.
אז פתאום מצאתי את עצמי עם רשימה באורך הגלות ונשלחתי בעשר בלילה לסופר כדי לעשות קניות. אני מבין שצריך לחדש את המלאי, ובאמת שגם לי בא שיהיה מבחר עשיר בארונות, אבל למה כל כך מאוחר? בטוח שאפשר לדחות את כל זה למחר, זה לא שנתחיל לבשל באמצע הלילה או משהו כזה…

זו היתה רק דוגמא קטנה למקום שאני נמצא בו עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון, אין לי הרגשה שאני עושה בשבילה דברים, היא פשוט שולחת אותי לכל מני משימות שקשורות לחיים המשותפים שלנו, הבעיה שלי היא שהרבה יותר כיף לעשות את הדברים האלו ביחד ולא לבד. בכל אופן, אחרי כמה חודשים התחיל להימאס עלי העניין הזה וטילפנתי מהעבודה ואמרתי לה שאני רוצה שנדבר בערב בבית.
כשהגעתי בערב מהעבודה היא היתה בוכיה בסלון על הספה, הייתי בשוק, מה קרה לה? מיד ישבתי וחיבקתי אותה בלי לחשוב בכלל. אחרי כמה דקות של התייפחות בסוף הצלחתי לחלוב ממנה את המידע שכל כך הפתיע אותי – היא חשבה שאנחנו נפרדים ומסיימים את מערכת היחסים שלנו, וכל זה בגלל שאמרתי לה שיש לנו על מה לדבר היום בערב, היא אפילו מילמלה משהו על שנות ההכרויות שלי בהן הייתי יוצא כל שבוע לדייט אחר.

אז באמת ישבנו ודיברנו, דבר ראשון הרגעתי אותה ואמרתי לה שאין לי שום רצון להיפרד ולסיים קשר כל כך וותיק כמו שלנו. והשיחה התגלגלה בדיוק לנושא המקורי שהיה חלוקת הנטל בבית. אני לא אלאה אתכם בכל פרטי השיחה, רק אומר שהחלטנו לעשות את הקניות ביחד, לי יצא שקיבלתי כמה משימות ניקיון לא חמורות יותר מדי ועוד כמה דברים שהם ביני לבינה וכך הם יישארו.
סך הכל אני מאוד שמח שעשינו את השיחה הזאת, למרות שאולי במבט לאחור הייתי מתחיל אותה אחרת ובלי בכי.

חלוקת תפקידים שווה באופן יחסי

אין זה הוגן שהפרטנר שלך יעשה את כל עבודות הבית, אפילו אם הוא רק לומד או עובד מהבית. כל תפקיד שקיים דורש ממבצעו זמן ובעיקר רצון כי אחרת העבודה תתבצע גרוע, אף אחד לא רוצה לשטוף את הבית שוב רק בגלל שבן הזוג עשה זאת באופן עלוב. חייבת להיות חלוקת מטלות שתתפרש בערך באופן שווה בין דיירי הבית.

לא לזרוק משפטים ולתת להם להתבשל כל היום

זה בסדר אם רוצים לדבר, אין רע בלשבת ולשוחח על הדברים שמפריעים לכם, מה שחשוב הוא לא לזרוק כל מני משפטים ואז להמשיך את השיחה רק מאוחר יותר באותו הערב. מה שקורה הוא שאם נותנים לכל זה להתבשל במיץ של עצמו עלול להיווצר מצב בו הדברים יקבלו משמעות אחרת עד שתגיעו הביתה. ההמלצה היא לא לזרוק משפט שאומר שאתם צריכים לדבר ואז לסיים את השיחה. אפשר לומר משהו שישמע כמו אנחנו צריכים לדבר על חלוקת התפקידים בבית בסוף היום. מכאן בטוח אפשר להבין שאין רצון לסיים את הקשר ותחסכו עצב מיותר מהצד השני.

אם היא מנקה ומבשלת אתה יכול לעשות קניות ולתקן דברים

מה קרה? כבר אי אפשר לקבל חלוקת עבודה הוגנת? אם בת הזוג שלך הסכימה לנקות את הבית ולעשות את רוב הבישולים, זה אך הוגן שגם אתה תעשה דברים שהיא לא עושה. כמו לעשות את כל המשימות שגבר סטיראוטיפי אמור לבצע: להרוג ג'וקים, לתקן נזילות ולהחליף נורות. לא יקרה מאום אם לכל אחד מבני הזוג יהיו כמה תפקידים לביצוע. קניות אפשר ומומלץ לעשות יחד בגלל שזה מעיין זמן איכות שלכם.

מאת: אליאור.ה
המון סיבות למה אפשר לכנות את היום שלי בעבודה כיום הרסני – הבוס צעק עלי, לא הצלחתי לעשות שום דבר כמו שצריך ומעל לכל, בת הזוג שלי טלפנה אלי בהיסטריה ושאלה למה יש לי שערה בלונדינית על הז'קט. היא השתוללה בהתקף קנאה הזוי, כזה שגרם לי להיזכר בימי ההכרויות שהיו לי בערגה, בהם הייתי כמו פנתר חופשי שרץ בין מסיבה למסיבה. לא משנה כמה רע הולך לי בעבודה, אני צריך לחזור הביתה ולמצוא שם מקלט, כאילו שהזוגיות שלי היא המעוז האחרון ושם אני אמור להרגיש הכי בטוח בעולם.
אני עובד בתור נציג שירות טלפוני באחת מחברות התקשורת הגדולות, מהבוקר עד הערב המעילים שלי ושל עשרות נציגים נמצאים על אותו המתלה, איך אני אשם אם בטעות נדבקה אליו שערה בלונדינית? לא משנה כמה אני מסביר ומנמק, אני רק מסתבך יותר כאילו שיש לי משהו להסתיר וממציא לה שקרים עלובים. סוף הוויכוח נגמר בזה שאני צריך להיזהר יותר ולא לעשות שטויות! איזה שטויות וממה להיזהר, את זאת לעולם לא אדע…

בערב בחדשות דיברו על האקרים סעודיים שעשו שמות בכלכלה הישראלית ועל הדלפת כרטיסי האשראי של 400,000 לקוחות לאינטרנט, בסך הכל שלושה משועממים שעשו כל כך הרבה צרות למדינה. חשבתי לעצמי שכל העולם מתעסק בצרות אמיתיות ורק אני מתעסק בשטויות – מוכיח לחברה שלי שאין לי רומן מהצד עם איזו מחומצנת עם שיער חלק. כאילו שאני צריך ללכת על ביצים בביתי שלי בגלל הפרעת הקנאות שלה. יוצא שכל הסצינות שמחכות לי בבית כשאני חוזר מהעבודה הן תוצאה ישירה של מעשים שאני עשיתי ואשמה שלי, כאילו שמצידה אין קנאה לא הגיונית ושהיא הקורבן בכל הסיפור הזה.

כשהתחלנו לצאת הכל היה וורוד, נראה כאילו מצאתי את אהבת חיי והייתי ממש מאושר, עברנו לגור בדירה ברמת גן והעתיד הבטיח לי רק דברים טובים. חל בה איזה שינוי בערך חודשיים אחרי שעברנו לדירה החדשה, היו קצת וויכוחים על ניקיון, הרגלים וכל מני דברים שהם הגיוניים בשביל זוג שמתחילים חיים משותפים. השינוי שרק עכשיו אני שם לב אליו התחיל בקטן והלך והתחזק. היא התחילה לפתח איזו חרדה לגבי כל אישה בעולם, פחדה שכל אחת עלולה לפתות אותי ולגנוב לה אותי. היא אפילו הפסיקה את הקשר שהיה לה עם אחת החברות הרווקות שלה שאני אפילו לא זוכר את שמה, בטענה שכחלק מכל החיפושים שלה ומאמצי ההכרות שלה, היא התחילה לפזול לכיווני יותר מדי. אתם חייבים להבין, ראיתי את החברה הזאת שלה פעם או פעמיים בחיים שלי, היא מרחיקה ממני את כל החברות שלה כאילו שאני הפרי האסור והן רק רוצות לאכול אותי בסתר.

לפני שבועיים הצעתי לה בנימוס שאולי "אנחנו" צריכים ללכת לטיפול זוגי כדי לעדן קצת את המצב הקיצוני שאנחנו נמצאים בו – טעות חמורה! שוב עלתה הקנאה שלה והשפריצה מכל החורים והיא התחילה לעלות בלהבות הצדקנות: שוב אני אשם, עוד פעם הכל בגללי ואני זה שבעצם מפלרטט עם כל בחורה שאני רואה, בגללי היא כבר לא בקשר עם כל החברות שלה כי אני לא מפסיק לדבר איתן ולברר אם הן פנויות.
זה כבר היה השיא, אמרתי לה שאם עוד פעם היא מעלה שטות כזאת לאוויר בלי הצדקה אני קם והולך, לא רוצה להיות במערכת יחסים שאני מרגיש שאני מוכרח להיזהר כל הזמן ושכל צעד שאני עושה אני צריך לחשוב עשרים פעם אם הוא לא פוגע בצד השני. הוויכוח הפך למריבה, אני החלטתי שאני לא מרים את הקול שלי בכלל, אבל כנראה שהיא לא חשבה לעשות את זה. היא התלהטה עד כדי כך שהיא יצאה מהבית ונסעה לבית של אמא שלה. אני את ההחלטה שלי קיבלתי, לא ראיתי טעם להמשיך ולחיות במצב כזה שלפי איך שמסתמן עכשיו, רק ילך ויתדרדר עם השנים בלי שום סיכוי סביר לשינוי או לטיפול. ניצלתי את הזמן כדי לארוז את הדברים שלי, במילא החוזה היה אמור להיגמר עוד חודש אז לא יצא יקר לסיים את הקשר. אני אשלם את החודש האחרון בעצמי כדי שלא יהיו לה עוד טענות לגבי זה גם.

אני בטוח שהיא תמצא מיליון ואחת סיבות לכמה שאני בוגדני, פלרטטן ולא נאמן, תאכלס – נמאס לי. אז הלכתי שלא במטרה לשוב.
אם זה היה קורה רק פעם אחת כמובן שלא הייתי מגיב כך, אבל מדובר פה בשיגרה ולא במקרה בודד. מאז עברו חודשיים, דיברנו עוד פעמיים בשביל דברים רשמיים כמו של מי הסירים ומי צריך לקחת את הטלוויזיה. השארתי לה הכל, לא רוצה זכרונות מהקשר הזה בכלל.

אין שום סוג של קיצוניות שבריאה לקשר

ללא ספק אין מקום לקנאה במערכת יחסים, אבל כשחושבים על זה, לא צריך להיות מקום לרגשות קיצוניים בכלל, לא משנה אם הם אפילו חיוביים. אהבת אמת חזקה עלולה להפוך לתלות בלתי נשלטת, חסכנות מוגזמת תהפוך מהר מאוד לקמצנות, ורצון לשמור על בת הזוג עלול להפוך לרכושנות מכוערת. אני לא חושב שיש איזשהו סוג של רגש קיצוני שיכול להועיל לקשר, אפילו אם בהתחלה הוא נראה בריא ומקדם את הקשר למקום אחר, בסופו של דבר הכל חוזר כמו בומרנג ומתיחויות מתחילות להיווצר.

אפשר לשמור על בן הזוג גם בלי לקנא לו

קיימות מגוון דרכים להשפיע על הסביבה של בן או בת הזוג גם מבלי לצעוק בקולי קולות: "הבחור הזה שלי אז תתרחקו ממנו!!!", אחת הדרכים, והאהובה עלי, היא פשוט להתקרב אל הגבר שלך ולשים יד על המותן שלו. והופה… גם בלי קנאה מיותרת וללא הצורך לומר את זה במילים המסר ברור לכל: "הגבר הזה הוא שלי". כך את יכולה לשמור על הגבר שלך מבלי להיות פרובוקטיבית לסביבה שלך.

שלא תישארי לבד בסוף

אין מה לעשות, מעטים הגברים שירצו בחורה קנאית קיצונית לידם, אני לא אומר לא להתעניין ושאסור להסביר בתנועות גוף שהוא שלך, אני רק אומר שאם תגזימי, את עלולה לאבד אותו ולמצוא את עצמך שוב לבד. צריך לפעול במידה, גם אם מפריע לך מאוד שהמלצרית מצחקקת איתו, לא צריך לעשות סצינה, כל עוד החיוכון נשאר בבית הקפה ואחר כך המלצרית שוכחת אותו לגמרי – אין מה להתחיל משהו שאת לא יודעת איך הוא יגמר.

מאת: רינה.פ
בכל המחקרים שערכו בעולם בנושא, גילו רק דבר אחד שבאמת חשוב – כשאוהבים, הגיל שלך ושל הבחור שאת אוהבת לא באמת משנה והבדלי השנים בינכם לא ירחיקו אתכם זה מזו. אבל כמו תמיד, ישנו יוצא מהכלל לכלל הזה.

זה הסיפור שלי כפי שמעולם לא העלתי אותו על הכתב. בכוונה שיניתי פרטים קטנים כדי שלא יזהו אותי – לעולם לא הייתי מודה בפני רבים בדברים האלו אם הייתי צריכה להזדהות כמי שכתבה אותם.
לפני שאתחיל לספר, הקדמה קטנה: כשאת בת 18, להתחתן עם גבר בן 45 יכול להישמע קצת הזוי ולרוב לא רעיון טוב. ניסיון החיים הפוסט צבאי שונה מאוד ולא קרוב אפילו לניסיון החיים של מישהו שכבר לפני כמה שנים הוסיף 4 לקידומת הגיל שלו. לרוב האנשים, להיות בת 18 נחשבת עדין ילדה במונחים רבים במיוחד בחברה שאנו חיים בה בישראל. גבר בשנתון הזה כבר עבר דבר או שניים בחייו, השאיר כמה מערכות יחסים מאחוריו, מבוסס כלכלית ואולי אפילו בעל משפחה – מה שבטוח, אי אפשר לומר שהבחור חסר ניסיון בחיים.

הסיפור מתחיל בדיוק בשהשתחררתי מהצבא, ארבע השנים הבאות היו כבר מתוכננות בשבילי והייתי צריכה למצוא דירה באילת, שם הייתי אמורה להתחיל ללמוד בשנת הלימודים הבאה. בשבוע הראשון שלי שם פגשתי גבר נאה שממש התחיל איתי בבית קפה שישבתי בו עם חברה, הוא הציג את עצמו ושאל אם יוכל לטלפן אלי במועד אחר. הוא נראה לי קצת מבוגר בשביל להתחיל עם בחורות בבית קפה אבל נתתי לו את המספר ובאמת אחרי שלושה ימים הוא טילפן. השיחה היתה קלילה וזרמה בצורה נינוחה, הוא לא נשמע לי זקן או אפילו מבוגר מידי בשבילי, תיארתי לעצמי שהוא אחד מהבחורים האלו שנראים עשר שנים יותר מגילם האמיתי. התחלנו לצאת ואחרי שבוע אזרתי אומץ ושאלתי אותו בן כמה הוא, הייתי קצת בשוק כשהוא אמר שהוא בן 42 אבל זה לא מזיז לו בגלל שהוא לא מרגיש בגיל הזה – ואז הוא עוד שאל אותי: "בן כמה חשבת שאני?" עוד הוא שאל מה יוצר את הפערים שכולם מדברים עליהם: הפערים עצמם או הסביבה שמכתיבה מה נכון ומה לא נכון. מפה לשם התחלנו לצאת באופן קבוע ועדין היינו בני זוג אחרי חצי שנה, הוא לא העלה את נושא החתונה ובשבילי זה ממילא לא התאים באותו הזמן. בדרך כלל היינו בדירה שלו בתל אביב כשהייתי במרכז אבל רוב הזמן היינו באילת, הוא היה לוקח טיסה וישן אצלי יום או יומיים.

יום אחד החלטתי להפתיע אותו והגעתי לבית של ההורים שלי בגבעתיים בלי לומר לו, אכלתי אצלם צהריים, התקלחתי ויצאתי לכיוונו. החלטתי לטלפן לנייד שלו רק כשאני אהיה מתחת לבית – לא חשבתי שיהיה איזשהו הבדל אם אני מטלפנת כשאני למטה או כשאני במרחק שעה נסיעה ממנו. הגעתי אליו וליד האינטרקום טילפנתי אליו, בדיוק יצאה איזו שכנה להוריד את הזבל והיא פתחה לי את הדלת. רצה המקרה ובדיוק כשקראתי בשמו בשמחה היא עברה לידי ואז נעצרה פתאום כאילו היא קיבלה שבץ! שאלתי אותה אם היא מכירה אותו והיא אמרה לי שהוא בעלה. שתינו הבנו את אותו הדבר בערך באותה שניה וכל אחת מאיתנו שאלה את השניה שאלה אחרת באותו הרגע אז אף אחת לא הבינה כלום. בררתי שבאמת אנחנו מדברות על אותו אדם והבנתי שכן, הייתי כל כך פגועה שלא ממש דיברתי בשניות שעברו אחר כך, אני זוכרת שהאישה השניה – בעצם אני הייתי האישה השניה – אמרה משהו אבל לא הייתי מרוכזת בסביבה שלי באותו הזמן, הייתי עמוק בתוך המפלצת שיצרתי בלי לדעת עליה בכלל!

אחרי כמה שניות של בליבול, החלטתי לטלפן אליו ולומר לו שהוא בוגד מהסוג הנמוך ביותר, טילפנתי אבל לצערי הגעתי למשיבון. נפרדתי בנימוס מאישתו ונסעתי חזרה להורים שלי, כולי מפוצצת במחשבות. רק עכשיו הבנתי למה הוא היה כל כך ספציפי ומדוייק בנוגע למתי אנחנו נפגשים אצלו בדירה ולמה היינו רק בסלון ובחדר שינה כמובן, בטח בחדרים האחרים היו "ראיות" לאישתו שהוא לא רצה שאני אמצא. אחרי שעתיים הוא חזר אלי אבל אז כבר התקררתי ולא היה לי חשק לדבר איתו בכלל, תיארתי לעצמי איזה כיף יהיה לו כשהוא יגיע הביתה לאישתו היקרה…

אין לך מה לחפש עם גבר שיכול להיות האבא שלך

לא משנה כמה זה מרגש וכמה כיף זה אולי לומר לחברות "אני יוצאת עם גבר בן ארבעים" זה הכל שטויות, מה יש לך לחפש איתו? אתם לא באותו כיוון בחיים ואם לומר את האמת, הוא יכול להיות האבא שלך בקלות ועוד יישאר לו עודף של כמה שנים להתבגר. אין שום סיבה בעולם לבלות עם גבר שכזה, אתם לא משדרים על אותו הגל – כל צד חושב מחשבות אחרות, חולם חלומות אחרים ומחפש דברים אחרים בקשר. רוב הסיכויים שהוא רק מעוניין להיכנס לך לתחתונים ולהמשיך ולבקר שם כל זמן שתיתני לו.

לא נעים לגלות שאת האישה השנייה

לחשוב שאת זה מה שיכול להרוס משפחה שלמה זה לא קל, לא שהיה לך מה לעשות בנושא ולא שידעת מראש שהוא נשוי, עדין – זה אף פעם לא יהיה נעים. מילא אם את מכירה את הבחור רק כמה שבועות, אבל לצאת עם מישהו כמה חודשים ואז לגלות יכול באמת להפיל אותך. כל התיק הזה של האישה השניה יכול להימנע בקלות אם תעשי בדיקת רקע קטנה על מי שאת יוצאת איתו. 144, תצליבי נתוני כתובת, שם משפחה ושם פרטי כדי לראות אם הוא נשוי, תכתבי את השם שלו במנועי החיפוש ותראי אם יש עליו משהו באינטרנט – כל אלו בדיקות שלא עולות כסף מצד אחד, אבל יכולות לחסוך לך טונות של אי נעימות מצד שני.

קשר שעובד בשלט רחוק צריך להיות חשוד מלכתחילה

לא הגיוני שאת מתחילה קשר עם מישהו שגר באופן קבוע 400 קילומטר מאיפה שאת גרה, אפילו אם הוא צריך לטוס בשבילך ולשרוף איזה 500 שקל בכל פעם שהוא רוצה לראות אותך. מערכות יחסים בשלט רחוק לא מצליחות לעולם! אבל דבר אחד תמיד בטוח – התקושה תבער בשניכם, מערכת יחסים שמבוססת על מעט פגישות בחודש תתבסס ללא כל צל של ספק על תשוקה לוהטת. עצם העובדה שגבר מעוניין להתחיל קשר איתך בתנאים האלו כבר צריכה לעורר אצלך חשד חמור לגבי אופי הכוונות שלו ממך.

מאת: לימור חן
אני לא יודעת מה לגביכם, אבל אני הייתי מופתעת טילים כשחברה הזמינה אותי לערב הכרויות בזק באיזה מתנ"ס בירושלים, תנו לי להסביר לכם איך זה עובד: מארגנים עשרים חברה בני אותו הגיל בערך ודואגים שהם מתחלקים בדיוק חצי חצי, נשים וגברים. ברגע שכולם הגיעו, עוברים לחדר אחר, בחדר החדש יש עשרים כיסאות בשתי שורות, עשרה כיסאות בכל שורה. כל הגברים יושבים מול כל הנשים ויש מעיין מחיצה בין כיסא לכיסא, כך שאפשר לראות רק את מי שמולך. כבר לפני שזה התחיל הצצתי בחלק מהגברים שהגיעו ושמתי עין על שניים, כולי מקווה שייצא לפחות בחור אחד מכל הסיפור הזה שיהיה לפחות קצת נורמאלי, כמוני בערך, שרוצה באמת למצוא בת זוג ולהתחיל מערכת יחסים בריאה ביחד. לא נעים לי להודות אבל הייתי פעם בערב דומה, אבל בסיגנון אחר והופתעתי לגלות שהיו שם כמה בחורים די נואשים, כאילו אמא שלהם לוחצת עליהם לחץ איימים למצוא כלה ולעשות לה נכדים – גם בערב הזה כבר הבנתי לפני שהתחלנו מי הם ה"נואשים" שבחבורה.

התחלנו עם הפעילות – כל אחד התיישב בשורה שלו מול בחורה אקראית, כל אחד ענד תג שם כדי להקל על המצב. היה מצחיק לראות שני בחורים שרוצים להתיישב מול אותה בחורה בו זמנית, כאילו שיחקנו משחק הכיסאות והם פשוט חייבים לתפוס את הכיסא הזה, אתם רק יכולים לנחש איך היא נראתה: מאופרת עד האוזניים, עם מחשוף שמגלה יותר ממה שהוא מסתיר, נעלי עקב שהנפילה מהם עלולה לנקוע רגל ואיך לא… שמלת מיני שנראה שהיה חסר בד במתפרה באותו היום אז עשו אותה קצרה במיוחד.

אחרי ששני הבחורים הבינו שהם עושים מעצמם בדיחה בגלל השטות הזו – הרי כולם ידברו עם כולן – התחלנו סוף סוף. אני קיבלתי איזה בחור מבולבל בתור הבחור הראשון שלי והתחלנו לצלוע בשיחה שעשה רושם ששנינו רוצים שכבר יגמרו החמש דקות שהרגישו כמו החמש דקות הארוכות בחיי.
הוא עובד בהיי טק, עבר לגור לבד לפני חצי שנה, בן 29 (מה, הוא גר עד עכשיו אצל ההורים? לא שאלתי כמובן אבל השאלה צעקה לי במוח!), תואר ראשון במחשבים, גר ברמת גן, בלה בלה בלה… בשלב מסויים באמת הפסקתי להקשיב. פתאום זה הגיע – הצילצול הגואל וחלפו עברו להן חמש דקות, התחלף לו הבחור (המארגנים היו ג'נטלמנים אז רק הבחורים זזו, הבחורות נשארו לשבת) והפעם נראה שהוא פחות לחוץ לראות אותי וזה טוב, כי אנשים שנלחצים בהכרות הראשונה איתי קצת מרתיעים אותי.

רק התחלנו עם השיחה הרגילה ופתאום התפרץ לחדר איזה חרדי שהדרך היחידה שאני יכולה לתאר לכם אותו תהיה "דוס זועם" והתחיל לצעוק ולנופף בידים שלו. מובן שכולם היו בשוק ורק אחרי עשרים שניות של צעקות על חילול השם וכבוד הגבר הבנו שהאיש הקיצוני והאטום הזה לא מעוניין שבמתנ"ס שהוא מנהל (לדעתי הוא רק היה איזה שרת אם תשאלו אותי) יהיו גברים עם נשים באותו החדר לפני שהם התחתנו. בקיצור, האיש החשוך הזה רצה לסלק את כל הבחורות מהמרחב של המתנ"ס, כאילו, הדרת נשים במיטבה. היה איזה בחור שעוד לא פגשתי שאמר לו בקלילות שהנשים כאן כדי למצוא שידוך ולא כדי להתפרפר ושאולי עכשיו בגללו נמנעו חמש חתונות אם לא יותר ומה יגיד הרב השכונתי שלו על זה? כולם צחקו מהבדיחה חוץ מהחרדי הקיצוני שפנה לבחור שנראה לו המבוגר ביותר שהיה מגה חננה וביקש ממנו בתקיפות לפנות את כל האנשים פה.

רק אתמול היתה הפגנה בבית שמש בדיוק נגד מעשים קיצוניים כאלו – חרדים שקוראים לחיילת "פרוצה", חרדים שיורקים על נשים, כולם רואים אבל לא מדברים כי גם החרדים ה"טובים" מפחדים מהחרדים ה"רעים". בקיצור, כולם יצאו החוצה והמשכנו את מה שהתחלנו בגן ציבורי אבל זה לא היה אותו הדבר, היה קר בצורה לא שפויה וכל הבנות קיטרו על זה כולל אנוכי. אחרי כמה דקות של ניסיונות ההתקהלות התפזרה
ואנשים התחילו ללכת הביתה. הצלחתי לתפוס את המצחיק שדיבר עם הורס השמחות החרדי ומסתבר ששנינו צריכים ללכת במילא לאותו הכיוון.
היה לנו יופי של טיול רק שפרק הזמן שהיה לנו "ספיד דייט" היה יותר מחמש דקות, החלפנו טלפונים ונראה לי שאני אטלפן עוד יומיים אם הוא לא יטלפן קודם.
מי חשב שאיזה פרמיטיבי ממאה שערים ישיג לי דייט

הבחירה בין חיפוש און ליין ובין מפגש פנים אל פנים

ללא כל צל של ספק, הרבה יותר קל להכיר מול המחשב כשאת לובשת טריינינג מכוער, עם נעלי בית בצורת ארנב והשיער שלך נראה כמו אחרי מלחמה. צריך הרבה אומץ כדי לצאת ולהכיר אנשים פנים אל פנים שמעולם לא ראית, ועוד עשרה חדשים במכה! ההבדל בין פגישה אמיתית ובין הכרות און ליין יכול להיות שמים וארץ, במקום אחד את לא בטוחה וחוששת מהתגובה ואפילו מדחייה אפשרית, ובמקום שני את בטוחה מאחורי החומות של ביתך, במקרה הגרוע, הוא לא יודע איפה אני גרה ואיך להשיג אותי – זה מקנה הרגשת ביטחון מסויימת.

הקטע החדש של הפרדה בין נשים וגברים מטריף אותי

אני בטוחה שזה לא היה ככה לפני חמש שנים, כלומר, ברור שהיו תמיד כאלו שהפריע להם לראות אישה חופשיה לבושה איך שבא לה, אבל כל הקטע של הקיצוניות שמתפרצת בהקשר הזה חדש לגמרי. מה זה השטויות האלה (כמו שאומרת עדי כהן)? ממתי משנה איפה נשים יושבות באוטובוס וממתי זה יוצא מחוץ לכותלי האיזורים הספציפיים שהחרדים גרים בהם? זו לחלוטין הפרדה בין מינית שלא מקובלת במדינה מערבית כמו ישראל, המצב הזה כל כך מטורף שיכול להיות שעוד עשר שנים המדינה תהיה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים היום.

מפגשים מרובי אנשים יכולים בהחלט להלחיץ

ישנן דרכים רבות לפגוש אנשים חדשים ואפילו להתחיל משהו רציני ביחד, אבל כשמתרכזים יותר משניים שלושה זוגות, כל הסיטואציה עלולה להיות קצת מלחיצה. את לא יודעת איך יהיו האחרים, לא יודעת מה מצפים ממך והתחושה הכללית היא של אי וודאות לגבי איך יסתיים הערב. הדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא להגיע עם ראש פתוח, להוריד ציפיות ולנסות להפיק את המירב מהמפגש. אם תגיעי מראש למקום כזה בגישה של "מה זה יכול להזיק?" בטוח תצאי עם חיוך כי התחלת מנקודה נמוכה שכל שינוי יהיה בגדר שיפור.